<h1>העיטור אות ח' חוב — מלוה ע"פ</h1>
<h2>דף ה.</h2>
גרסינן בפרק השותפין אמר ריש לקיש הקובע זמן לחבירו ואמר לו פרעתיך בתוך זמני אינו נאמן ולואי שיפרע אדם בזמנו וקימא לן כריש לקיש אפילו מיתמי הלכך לא שנא מלוה בשטר ולא שנא מלוה על פה דאודי קמי סהדי ויהב ליה זמן ומית בגו זמניה שקיל מיתמי בלא שבועה דחזקה לא עביד איניש דפרע גו זמניה ולמאן דאמר אין נזקקין לנכסי יתומים משום פריעת בעל חוב מצוה בגדולים עסקינן ולמאן דאמר משום צררי ומשום שובר אפילו בקטנים דבגו זמניה ליכא למיחש והיינו חייב מודה כדפרישית בערב. ומסתברא דינא דגו זימניה כמאן דנקיט שטרא בידיה דמי ואי אמר ליה אישתבע לי משתבע ליה ואיכא מאן דאמר שבועת היסת ואיכא מאן דאמר חרם סתם. ורבינו חננאל אמר דחיקא מילתא לדחוייה משבועה דרבנן. ודוקא דאוזפיה קמי סהדי וקבע ליה זמן ואי לא מיגו דיכיל למימר לא היו דברים מעולם אי נמי לא הוה ביה זמן יכיל למימר פרעתיך בגו זמני ופטור בשבועת היסת דומיא דתבעו לאחר זמנו. ודוקא שתבעו בזמנו בתחילת היום אבל בסוף היום מיגו דאי [בעי] אמר פרעתי בתחילת היום דהא עביד איניש דפרע ביומא דמשלם זימניה כי אמר פרעתי בתוך זמני נאמן. והמלוה את חבירו סתם דאינו רשאי לתבעו פחות משלשים יום אי אמר פרעתי בתוך שלשים יום נאמן מדלא קבע ליה זמן דעביד איניש דפרע בגו שלשים יום ופטור בשבועת היסת. וכלהו לא גבו מיורשין אלא בגו זימניה או חייב מודה או שמתיה ומית בשמתיה אי נמי דאמרי יורשין אמר לנו אבא לא לויתי ועדים מעידים אותו שלוה לא שנא מלוה בשטר ולא שנא מלוה על פה ואבוהון נמי (שבועות מ"א:) אי אמר לא לויתי והעדים מעידין אותו שלוה וחזר ואמר פרעתי הוחזק כפרן לאותו ממון וחייב.
<h2>דף ה:</h2>
איבעיא להו תבעו לאחר זמנו ואמר לו פרעתיך בתוך זמני מהו מי אמרינן מה לי לשקר או דילמא במקום חזקה לא אמרינן. ומסתברא לרבי נתן דאמר (קידושין ס"ד:) מה לי לשקר כחזקה דמי קא מבעיא לן דאי כרבי דאמר כעדים דמי פשיטא דאתו עדים ועקרי חזקה ומשום דרבי נתן דיינא הוא ונחית לעומקא דדינא והלכתא כותיה קא מבעיא לן מי אמרינן מה לי לשקר דאוקי ממונא בחזקת מריה או דלמא במקום חזקה לא אמרינן מה לי לשקר דלא אתי חזקה ועקרא חזקה. ואיכא למימר דאפילו לרבי קא מבעיא ליה דמה לי לשקר דהתם בידו הוא לפוטרה ועדיף מהא דהכא ולא אפשיט בעיין. וכל כי האי גונא קולא לנתבע ופטור בשבועת היסת. ושמעינן מהא דאפילו במקום חזקה אמרינן מגו. וטעמא דמודה מקצת הטענה לא אמרינן מגו לאו משום חזקה דאין אדם מעיז פניו בפני בעל חובו אלא משום דאשתמוטי קא משתמיט ליה כדרבה. ואיכא דמדקדקי מדקא מבעיא ליה תבעו לאחר זמנו שמע מינה דריש לקיש בתבעו בזמנו והיכי דמי אי תבעו בסוף היום סמוך לשקיעת החמה לימא מגו דאי בעי אמר פרעתי בתחילת היום כי אמר פרעתי בתוך זמני נאמן ומפרשי כגון שתבעו בתחילת היום. ואיכא מאן דאמר, וכן המגרש את אשתו ואמר לה פרעתיך אי נמי אתפסתיך צררי קודם גירושין אינו נאמן דלא ניתנה כתובה לגבות תחתיו דבעל ואי טעין פרעתיך אחר גירושין תישבע ותטול הכל עיקר ותוספת כמי שיש בידה שטר. ואנן כתבינן לעיל (עי' הל' שובר ובנד' כתובות צ"ו.) דלא ניתנה כתובה ליגבות מחיים בעיקר כתובה קאמר ולא בתוספת ובעיקר כתובה אינו נאמן משום טעמא דהטוען אחר מעשה בית דין לא אמר כלום. ואיתשול מקמי רב יהודאי ואמר המלוה את חבירו וביקש לצאת למדינת הים ולא הגיע זמנו ליפרע אין לו לתובעו ואין לו לומר תן לי ערב. ובתשובה הקובע זמן לחבירו שיפרענו בכל שנה ושנה כך וכך ועברו זמנים ולא פרע ותבע לו מכל הזמנים ואמר לו לא אפרע אלא מזה הזמן אפילו שניהם מצויים בעיר ולא תבע חובו חייב לשלם לו הכל וסתומה היא.
<h2>דף לד.</h2>
ומסתברא דינא דתפיסה הכי אי איכא סהדי דתפס וראה דליכא מגו כלל מהדר ליה וקם בדינא בהדיה כההוא דחבל סכינא דאשכבתא (ב"מ קט"ז.) ונסכא דרבי אבא (ב"ב ל"ד.) דאי איכא תרי סהדי משלם. ואי ליכא סהדי ואתי בטענת בריא מגו דיכיל למימר לא היו דברים מעולם משתבע שבועת היסת דלית ליה גביה מדיליה מידי. ואי לא אתי בטענת בריא נאמן בלא שבועה דהפה שאסר הוא הפה שהתיר. ואי איכא סהדי ולא ראה מגו דיכיל למימר החזרתיו לך נאמן לומר בחובי תפשתיו ובשבועה. ואי ליכא סהדי וראה נמי מהימן והני מילי בשאין עשוי להשאיל ולהשכיר אבל דבר העשוי להשאיל ולהשכיר כדינא דאומן דיינינן ליה. והיכא דאיכא עד אחד הוי מחויב שבועה ואינו יכול לישבע ומשלם דהיכא דאיכא עד אחד ליכא למימר מגו כדאמרינן גבי נסכא דרבי אבא.
<h2>דף מו.</h2>
ומסתברא דינא דתפיסה הכי אי איכא סהדי דתפס וראה דליכא מגו כלל מהדר ליה וקם בדינא בהדיה כההוא דחבל סכינא דאשכבתא (ב"מ קט"ז.) ונסכא דרבי אבא (ב"ב ל"ד.) דאי איכא תרי סהדי משלם. ואי ליכא סהדי ואתי בטענת בריא מגו דיכיל למימר לא היו דברים מעולם משתבע שבועת היסת דלית ליה גביה מדיליה מידי. ואי לא אתי בטענת בריא נאמן בלא שבועה דהפה שאסר הוא הפה שהתיר. ואי איכא סהדי ולא ראה מגו דיכיל למימר החזרתיו לך נאמן לומר בחובי תפשתיו ובשבועה. ואי ליכא סהדי וראה נמי מהימן והני מילי בשאין עשוי להשאיל ולהשכיר אבל דבר העשוי להשאיל ולהשכיר כדינא דאומן דיינינן ליה. והיכא דאיכא עד אחד הוי מחויב שבועה ואינו יכול לישבע ומשלם דהיכא דאיכא עד אחד ליכא למימר מגו כדאמרינן גבי נסכא דרבי אבא.
<h2>דף סו:</h2>
(שבועות מ"ב:) אלו דברים שאין נשבעין עליהן העבדים והשטרות והקרקעות וכו' ודוקא בכל מאי דכתיב באורייתא ואפילו שבועה דעד אחד דלא כתיבא בהדיא בענינא אבל פשיעה ומזיד כולהו בני תשלומי נינהו אבל איתבר או איתניס פטור משבועה דאורייתא. אבל בדרבנן נשבעין כדאמרינן בפרק הכותב (כתובות פ"ז:) בפוגמת כתובתה ועד אחד מעידה שהיא פרועה ואסיקנא שבועה מדרבנן. ושבועת היסת נמי איתה בקרקעות. וקימא לן כרבנן דאמרי כל המחובר לקרקע הרי הוא כקרקע ואפילו ענבים העומדים ליבצר לאו כבצורות דמיין ודוקא ענבים וכל דמחסרי מעשה ידי אדם אבל תמרי דמנפשייהו נתרן קימא לן (עי' כתובות נ"א.) כל העומד לגדור כגדור דמי. ומסתברא דוקא גידולי קרקע אבל תלוש ולבסוף חברו כגון כותל בנין וכגון צנור שקבעו וכורת דבורים קימא לן כרבנן דאמרי כל המחובר לקרקע אינו כקרקע דתנן (ב"ב ס"ו.) דף של נחתומין שקבעו בכותל רבי אליעזר מטהר וחכמים מטמאין. אבל רבינו חננאל אמר מדשלח רב נחמיה (ב"ב ס"ז.) כי אתיא ההיא אתתא לקמך אגביה עשור נכסי מאצטרובלי דריחיא דאינון מטלטלין קבועין בקרקע שמע מינה סוגיא דשמעתא כרבי אליעזר סלקא דאמר כל המחובר לקרקע הרי הוא כקרקע. ולא איתברר לן שפיר. וכתב רבינו אבן מגש דוקא לענין שומר אבל מאן דזבין לחבריה ענבים מחוברות למתלשינהו כיון דלהאי זבנינהו וראוי ליבצר דיינינן בהו דין מטלטלין לאונאה ולשבועה ולכל מילי.
<h2>דף קע.</h2>
גרסינן בפרק גט פשוט (ב"ב ק"ע.) רב יצחק בר יוסף הוה מסיק זוזי ברבי אבא אמר ליה פרען זוזאי אמר ליה פרעתיך בפני פלני ופלני אמר ליה יבאו פלני ופלני ויעידו. ואסיקנא אנא נמי לברר קאמינא צריך שיבאו ואם אמרו לא ידענו חייב. וקשיא לן הא דגרסינן בשבועות פרק כל הנשבעין (מ"א:) ולאו פרעתיך בפני פלני ופלני ואתו סהדי ואמרי לא היו דברים מעולם ואמר רבא כל מילתא דלא רמיא עליה דאיניש אמר ולאו אדעתיה. ואיכא מאן דאמר התם ולאו פרעתי קאמר ושמא הוא ומשום הכי פטור אבל הכא בריא קאמר וצריך לברר וחייב. ומסתברא הכא כגון דאמר ליה אל תפרעני אלא בעדים דקימא לן צריך לפורעו בעדים דמילתא דרמיא עליה הוא אי נמי הלוהו בעדים וצריך לברר וההיא דשבועות דלא אמר ליה אל תפרעני אלא בעדים אי נמי הלוהו שלא בעדים. והכי גרסינן בירושלמי (שבועות פ"ו ה"ב) מנה לי בידך אמר לו אל תתנהו לי אלא בפני עדים למחר אמר לו נתתיו לך בפני פלני ופלני מעשה בא לפני רבי ואמר יבאו פלני ופלני ויעידו. — כפה"נ אין מקומו כאן. וצ"ע — הבא לידון בשטר ובחזקה רבי אומר נדון בשטר רבן שמעון בן גמליאל אמר נדון בחזקה מעשה בא לפני רבי ואמר כרבן שמעון בן גמליאל.) אבל רבינו אבן מגש פירש לברר קאמר אם באו באו ואם לא באו שהלכו להם למדינת הים או שמתו נאמן לומר פרעתי וחביבי פירש אפילו עד מפי עד ואפילו קרובים ופסולין לגלויי מילתא בעלמא היא וכשרין. ורבינו חננאל אמר אם יעידו שפרעת נתברר האמת ואם אמרו לא היו דברים מעולם אמר רב ששת הוחזק כפרן בפרק שבועת הדיינין ורבא אמר כל מילתא דלא רמיא עליה דאיניש וכו' ואם אמרו שכחנו או אין אנו מכוונין עדות זה הטיב וכיוצא באלו נשבע שפרע ופטור. ודבריו סתומים. ורבינו האי גאון אמר דלא גמרינן מיניה לדינין אחרים לברר הדבר אלא בטוען פרעתי בפני פלני ופלני בלחוד.
<h2>דף קעד:</h2>
גרסינן בגט פשוט המלוה את חבירו בשטר גובה מנכסים משועבדין על ידי עדים גובה מנכסים בני חורין ואסיקנא הלכתא מלוה על פה גובה מן היורשין כו' כדכתיבנא באחריות. ירושלמי בפרק התקבל (גיטין פ"ו ה"ה) רבי אבהו בשם רבי יוחנן ובלבד שירשו קרקע הדא דתימר בדקאי גביה עד שעתא דמית אבל אי אליל ונפיק אמרינן פרעיה. וכתבי רבוותא אי נמי דמית בגו זימניה אי נמי דשמתיה ומית בשמתיה הא לאו הכי לא גבי ומשתבעי שבועה שלא פקדנו אבא ולא ידענו כדין מנה לי בידך והלה אומר איני יודע. ומסתברא לא מבעיא היכא דליכא אלא מטלטלין דליכא שבועה כלל דתקנתא לתקנתא לא עבדינן אלא אפילו איכא מקרקעי שבועה שלא פקדנו אבא ליכא דליתה אלא היכא דאיכא שטרא ומשתבעי ושקלי ושבועת היסת נמי לדידיה תקינו רבנן לבריה לא תקינו רבנן וליכא שבועה אלא היכא דאתי בטענת בריא שאביהן ציוה להם לפרוע. וגבי יורש שפגם אביו שטר חובו גרסינן בירושלמי (כתובות פ"ט ה"ז) בדין היה שאפילו אביו לא ישבע תקנה תיקנו בו תקנו בבנו לא תקינו וכיון שמת אביו העמדת בנו על דין תורה.
